כתובת הקליניקה
יצחק רבין 1 מודיעין
שעות פתיחה
ראשון - חמישי 8 עד 19
שיטת אלבאום- מדידת התקדמות

שיטת אלבאום – איך מודדים הצלחה?

האם ניתן למדוד הצלחה?
יש אנשים שהולכים כל בוקר לאותו מקום עבודה במשך כל שנות החיים והם בטוחים כי זוהי הצלחה. ואכן נכון זוהי ההצלחה שלהם. יש אנשים שמחליפים מקומות עבודה כל מספר שנים ומשוכנעים שזוהי הצלחה גם איתם אין ויכוח.
יש כאלה שעושים שינוי גישה בחייהם, ויש אנשים שקונים אייפון של אפל והם בטוחים שזוהי ההצלחה הכי משמעותית בחייהם. האם ההצלחה ניתנת למדידה ברכוש, או האם הצלחה ניתנת  למדידה ע"י ידע שרוכשים. עבור רוב האנשים, הצלחה היא מבחן התוצאה. 
נשאלת השאלה האם ניתן בכלל למדוד הצלחה. לדעתי ולדעת לא מעט בני אדם הצלחה היא להביא לעולם "השראה לשנות את חייהם של בני אדם  לטובה, ע"י עשיה פעילה וחשיבה חיובית. (ארל נייטינגייל)
בכל שנות חיי אהבתי ללמוד, לא תמיד התאפשר לי הדבר והסבות יהיו אשר יהיו, הדבר החשוב הוא שחלום הלימודים לא ברח מעל ראשי.  כאשר אדם רוצה להגיע למקום כל שהוא, ויש כוח רצון עם השתדלות, היקום סולל את דרכו גם אם זה לא מודע.
למדתי המון….. לימודי מינהל וכלכלה, מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה, שיאצו, רפלקסולוגיה, עיסוי רפואי, עיסוי לנשים הרות. יצאתי לסדנאות קצרות וארוכות להתפתחות אישית. מצד אחד הייתה לי המון הערכה על הדרך שעשיתי, ומצד שני עדיין הרגשתי שזה לא זה. הייתה הרגשה שאם אפסיק ללמוד העולם שלי יעצר.
לפני כ- שלש שנים למדתי את שיטת אלבאום טיפול בילדים ובוגרים עם קשיי קשב וריכוז. כאן הגעתי כאילו לתחנה האחרונה בה הרגשתי שיש לתודעה מה לומר. לממש את הלימודים, הנסיון בחיים, הנסיון שרכשתי מהטיפולים והמטופולים ברפואה האלטרנטיבית לתוך מקום אחד. הדבר החשוב הוא שהבנתי את הצרכים של המטופלים. הבנת הצרכים של  המטופלים הביאה אותי אליהם,  אולי הם הרגישו ומרגישים שאני אחד מהם. הם באו אלי בגלל ביטחון להיות ליד, הרגשות של עצמך, אולי בגלל שסתם נוח להיות מאותה משפחה. את זה הבנתי לאחר שלמדתי את השיטה. אדם יהיה במקום שנוח לו להיות. פה הם מוצאים את עצמם פה הם נוחים עם עצמם ועם מה שהם.  זאת ההרגשה שלהם.  לדעתי קוראים לדבר הזה "השראה" בדרך כל שהיא עשיתי שינוי לטובה לי ולמטופלים.
אני מאמינה שכל אחד ואחד עושה את אותה פעולה מבלי לתת את הדעת, בתוך הסביבה המשפחתית הגרעינית או המתרחבת. כל אחד עם החשיבה וההרגשה הפרטית שלו. ברור לי שלא כולם נשמעים לצורך הרגשי החושי והמחשבתי וזה בסדר גמור. השלמות מגיעה מתוך אמונה פנימית והבנה.   כאשר פועלים מתוך "השראה" נתינה והענקה, מתקבצים בני אדם סביב אותו רעיון שמתאים להם. כמו מדורה שכולם מתקבצים סביבה ומתחממים. בשבילי זאת הצלחה.

איך זה עובד?
כשהורים מגיעים אלי עם ילד, הם ממלאים שאלון מפורט לגביו.
זהו שאלון מעמיק ומובנה של שיטת אלבאום, שבאמצעותו אני לומדת על הילד ועל קשייו, אבל זוהי רק ההתחלה.
כל התהליך מלווה בהתבוננות.
במהלך הפגישות אני צופה בילד עצמו ובתגובותיו להתנסויות שונות:
מה נעים לו וממה הוא נרתע, מהי מידת הגמישות שלו – הפיזית והנפשית, היכן נמצאים הגבולות שלו ומה גורם לו לעבור אותם וכל זאת באמצעות שיחה, תנועה, יצירה ומגע.
התוכנית הטיפולית היא גמישה, משתנה ומותאמת לצרכים ולרצונות של המטופל.
העבודה המשותפת אני עם הילד או הבוגר יושבים על הרצפה ועובדים. הכל בגבהה העניים אין מורה ותלמיד. שננו ביחד עוברים את החוויות. שילוב של יצירה בחמר ובחומרים שונים, נשימה ונשיפה, תרגילי תנועה ושיווי משקל, ציור,  חול קינטי, מגע והרפיה.

ברוב המקרים הטיפול עובד על מספר רבדים במקביל – על הקואורדינציה לצד הביטוי הרגשי, על חיזוק אסטרטגיית הלמידה במקביל לעבודה על היכולת המוטורית,
כשהמטרה היא לתת למטופל את הטיפול שהוא צריך. לתת יד אמינה,  לתת השראה והענקה על מנת לעבור את הקשיים ולדעת להתמודד איתם בקלות ופשטות.
טיפול בשיטת אלבאום אינו נקודתי – הוא אינו דומה למטופל זה או אחר, כל מטופל הוא עולם מלא ושונה, ולכן הטיפול שונה. לי באופן אישי כל טיפול ומטופל  הוא אתגר. לעשות שינוי לתת השראה לאורח חיים שונה. להביא את הילד או הבוגר למקום שישמח לבוא אליו,  רק הוא יודע ומרגיש במקום הבטוח.
שינוי כזה אינו מיידי ואינו מדיד, אך כשהוא מתרחש הוא משפיע על כל תחומי החיים.
כמו ברוב הטיפולים המשלימים, הדרך והעבודה היא תהליך. זה דומה לאדם שלא יודע לישחות, אז בהתחלה הוא מקבל מצופים ולאט לאט כאשר הביטחון עולה הוא מתחיל להכיר את היכולות שלו. אני לא משנה את המציאות של היקום אני לא משנה את המציאות של הילד או הבוגר. הטיפול משנה את נקודת המבט, את ההבנה, את ההרגשה כלפי אותה מציאות, שאפשר ואפשר אחרת. לאט לאט עם הזמן נוצרת תחושה שהדברים מסתדרים יותר בקלות, שהביטחון העצמי משתפר, שהקשיים עמומים יותר ושיש יותר חוויות הצלחה. הדים לטיפול יכולים להגיע אחרי מספר טיפולים וגם אחרי תקופה. בני אדם מתמודדים כל יום עם אתגר שונה. יום האתמול לא דומה ליום המחר, מה השאלה שהמורה תשאל בבוקר למחרת בכלל לא דומה למה שהילד חשב. לא כל שכן מבחן. הנקודה החשובה היא לדעת להתמודד." יש לשאוף לפשט דברים ככל האפשר, אבל לא מעבר לכך.(איינשטיין).

מה יכול לתרום להצלחת הטיפול?

לעתים ההורים לא רואים את הקשר בין השינוי לטיפול, כי השינוי הדרגתי וטבעי, ולכן הם מייחסים אותו לתהליך ההתבגרות של הילד.
אבל מהיכרותי עם הפרעות קשב וריכוז או לקיות בוויסות החושי, הן לא עוברות מעצמן עם הגיל, להיפך –
הן יכולות להתעצם בגלל האחריות הנוספת של פרנסה ומשפחה, ויש צורך בעבודה ממושכת כדי לאזן אותן. זוהי בדיוק העבודה. בגלל היותי מטפלת אלטרנטיבית יותר מעשור אני מודעת לעליות והירידות שיש בטיפולים מסוג זה. יש צורך בהמון חיזוקים הן בקליניקה והן בבית בתוך המשפחה הגרעינית, ולא תמיד זה קורה שם. לכן חשוב ללכת יד ביד לאורך כל תקופת הטיפול.
בקליניקה שלי אין מטופלים שיושבים בחוץ ומחכים לתורם, אני מקבלת מעט מטופלים על מנת לתת לכל אחד ואחד את הזמן והמקום שהוא צריך. כאשר הילד נכנס והוא יודע שהוא ורק הוא  נמצא בטיפול . אין שעונים שמתקתקים ומראים כי חלף הזמן, ואם יש צורך אז נשארים עוד מעט, יש לזה ערך מוסף מבחינת הבטחון והדימוי העצמי. שננו ביחד עוברים את המסוכות ואת הקשיים. זאת גישת אלבום ,להרגיש לחוש לחשוב ולדבר על מה שכואב. ההצלחה היא הדדית ומשותפת.
יש ילדים שמגיעים ממקומות שהאמון לא קיים, ככה הם חונכו ועם זה הם באים לעולם. צריך להתחיל את הכל מחדש. מי אני בכלל שבאה לעשות שינוי. משפטים כמו  "מה זה השטויות האלה לקפוץ או לנשום". כואבת לי הרגל וממש לא בא לי לעשות מה שאת מבקשת. יש התגוננות על המצב הקיים, יש מלחמה פנימית לא להשתנות, הליכה למקומות לא ידועים היא לא פשוטה לילדים וגם למבוגרים.
שינוי הרגלי חשיבה, סקרנות, אימון, ולהבין ביחד עם הילד מה יש בתוך המיכל  זאת רק ההתחלה. לאט לאט השריון יורד כי לא צריך אותו ועם המון עבודה משותפת ההצלחה מגיעה. ברוב המקרים, כבר לקראת המחצית הראשונה מתחילה השותפות. המסכות יורדות האמון ניתן, השיח מתעצם וכבר רואים ניצנים חדשים של שינוי.
שיתוף פעולה של כל המשפחה עם הטיפול, הבעת התעניינות, הימנעות מביקורת ועידוד הילד להתמיד, יובילו בסופו של דבר להקלה לילד וזה מה שחשוב לתת להרגיש ולתת מקום בטוח 
הטיפול בגישת אלבום אינו יעד. הוא תוצר לוואי של עבודה הבנה התבוננות עמוקה של הילד או הבוגר.

בואו לעשות שינוי אני כאן בשבילכם,
חנה איבר מטפלת בשיטת אלבאום במודיעין. שיחת יעוץ והתאמת תכנית ללא עלות 050-7388142

 

ילד מצייר מכונית

סיפורו של י.

לפני יותר משנה הגיע אלי י. – ילד בן 12.
נאמר לי כי שהילד לא הולך לבית הספר.
המצב הגיע לכך שהמנהל זורק אותו החוצה ברגע שהוא נכנס דרך השער ולכן הוא מגיע לבית הספר לעתים רחוקות וגם אז, לשעה ביום כאשר המנהל איננו.

י. היה ילד מבויש, נעים הליכות ועם כישרון בולט לציור מכוניות שראה ברחוב או דמיין.
ההורים לא הצליחו להסביר את חוסר היכולת שלו להסתגל למערכת החינוך.
שאלון האבחון שנתתי להם היה מלא "חורים" – חוסר דיוק או סעיפים שלא מולאו.
הנחתי שלהורים יש קושי במילוי השאלון ולכן לא לחצתי והחלטתי להסתמך על התבוננות.

Read More

ילד אוהב צדק

סיפורו של ע'

לפני כ 3 שנים הגיע אלי ע., ילד בן 12, יחד עם אימו. ע. היה בוגר מספיק בכדי לדעת ולהבין שהוא מגיע אלי בגלל בעיות תקשורת בבית, בחברה ובבית הספר. את שאר האינפורמציה קיבלתי מהתשובות לשאלון שאני נותנת להורים למלא לפני תחילת המפגשים.

זה מה שהשתמע מסעיף סיבות הפנייה לטיפול:
ע. סובל מבעיות קשב וריכוז ודיסלקציה הגורמות לפגיעה בביטחון העצמי שלו.
קיים פער בין היכולות השכליות הגבוהות שלו לבין יכולותיו בפועל – בעיקר מיומנויות הקריאה והכתיבה.  מצד אחד, ע. מסוגל להתרכז בעבודה או ביצירה זמן רב, ומצד שני הוא מתקשה להתארגן ולנתב את עצמו. הוא נמשך אחרי דברים המעניינים אותו ועשוי "לאבד" את התמונה הגדולה ולאבד קשב.
הדימוי העצמי שלו, על אף כישוריו הגבוהים והמיוחדים, נמוך מאוד ופגוע, והוא חווה דכדוך על רקע קשייו שעלול להאט עוד יותר את תגובותיו ולגרום לו לתסכול ולכעס עצום.

ע. עצמו ביקש עזרה שתכלול כלים לפיתוח והעשרת המיומנויות החברתיות, להתגברות על בעיות הקשב והריכוז, להתמודדות עם תסכול וכעסים ועם הקשיים בקריאה ובכתיבה.

מהלך הטיפול בע.

כבר בתחילת הטיפול הקשר עם ע. היה טוב. הוא גילה אחריות בהגיעו לכל טיפול בזמן ואם היה מאחר – היה מודיע מראש. הוא שיתף פעולה, ביצע את התנועות ודיבר בחופשיות על רגשותיו.

באחת השיחות הוא דיבר על התקשורת בבית ובבית הספר. הוא סיפר שמכשיר הטלוויזיה הוא מקור עיקרי למריבות בין האחים בבית וסובב סביב השאלה מי משתמש הכי הרבה בטלוויזיה ולמי לא נותנים.  גם בבית הספר הרגיש ע. חובה להשמיע את קולו ואת דעתו. הוא לא וויתר ובמקרה של עימות הכעס והרוגז היו בלתי נשלטים.
כשדיברנו על רגשות ע. תאר את רגשותיו בצורה מאוד מפורטת וטובה.
הוא אמר שחשוב לו מאוד להיות צודק.

באחד המפגשים העליתי את נושא הצדק. שאלתי למה חשוב כל כך להיות צודק. האם ישנה תועלת? רווחים? הפסדים?
הפעם במקום שיח פתוח – ע. הטיח בי מבול של תלונות. הוא שאל מה הוא עושה כאן בכלל ואמר לי שאני צריכה לשתוק ולא לדבר.
נשארתי לעמוד במקומי ונתתי לו לשפוך הכל החוצה. הוא התהלך בחדר כמו נמר בסוגר ואמר המון דברים ללא כל קשר ביניהם. ממקומי שמעתי רק זעם ותסכול.
לפעמים ישנם מקרים בהם צריך לעמוד מהצד ולא להגיב – זהו הזמן הטוב ביותר למטופל להבין את עצמו, וזה באמת מה שקרה.

לאחר שבוע נפגשנו שוב, וחשבתי לדבר על רווח והפסד.
ע. עצמו סיפר לי שחבר הקניט אותו בכיתה והוא לא השיב אש.
הוא קיבל משוב חיובי מקבוצת תלמידים שהייתה במקום.
זה היה הרווח ו.ע. הבין את הדברים לאשורם.

Read More