סיפורו של י.

לפני יותר משנה הגיע אלי י. – ילד בן 12.
נאמר לי כי שהילד לא הולך לבית הספר.
המצב הגיע לכך שהמנהל זורק אותו החוצה ברגע שהוא נכנס דרך השער ולכן הוא מגיע לבית הספר לעתים רחוקות וגם אז, לשעה ביום כאשר המנהל איננו.

י. היה ילד מבויש, נעים הליכות ועם כישרון בולט לציור מכוניות שראה ברחוב או דמיין.
ההורים לא הצליחו להסביר את חוסר היכולת שלו להסתגל למערכת החינוך.
שאלון האבחון שנתתי להם היה מלא "חורים" – חוסר דיוק או סעיפים שלא מולאו.
הנחתי שלהורים יש קושי במילוי השאלון ולכן לא לחצתי והחלטתי להסתמך על התבוננות.

גמיש או מוחזק?

את הטיפול שלי אני מתחילה תמיד בסדרת תנועות. זוהי הזדמנות לראות אם הילד גמיש או מוחזק.
ילד מוחזק הוא ילד עם שרירים מוחזקים. כאשר הילד מחזיק את עצמו
זהו סוג של הגנה או הסתרה חיצונית ופנימית – הוא מתקשה לבטא ולקבל תכנים בין אם הם פשוטים או מורכבים.
לעומתו, ילד גמיש מגיע להחלטות במהירות ויכול להתנהל היטב בחיי היומיום.
חשוב להדגיש שכל מקרה נבדק לגופו. ישנם ילדים גמישים שהדימוי העצמי שלהם נמוך עד כדי כך, שיש להם קושי לראות ולהראות על-אף שאינם מוחזקים.

מדוע הבדיקה הפיזית הזו היא תחילת הטיפול?

כמו שכותבת קרלה הנפורד בספרה "חוכמה בתנועה" – הלמידה אינה מתרחשת במוחנו בלבד.
ההשקפה כי פעילות אינטלקטואלית מתקיימת בנפרד מהגוף מושרשת עמוק בתוכנו.
הרגשות, התחושות ותפקודי הגוף לא נתפסים כחלק מהאינטלקט, אלא כ"חייתיים" יותר.
וההתעלמות מהגוף, ברוב מסגרות ההשכלה והחינוך, מקשה על הלמידה ופוגעת בסיכויי ההצלחה אצל תלמידים רבים.
החשיבה והלמידה לא מתרחשים רק במוחנו – החושים מזינים את המוח במידע על הסביבה ובאמצעותם הוא מבין את העולם.
התנועות מארגנות את היידע ומסייעות לתפקוד טוב יותר. במסקנה זו תומכים כל המחקרים במדע המוח.
טבע האדם הוא גמיש ומסתגל. בני האדם חיים במגוון סביבות – מהמדבריות ועד לקוטב.
הגמישות היא תכונה המאפיינת את מערכת העצבים והיא זו שמאפשרת שלנו ללמוד מחדש גם לאחר נזק.
רשתות קשרים עצביים נוצרות כתולדה של התנסות.

הגמישות מעניקה לנו יכולת עצומה לשינוי ולצמיחה.

גוף מוחזק – שאינו בתנועה, מעיד על קושי בתפקוד היומיומי.
התנועה משחררת את הגוף ומאפשרת לו שינוי.
י. היה ילד מוחזק. הוא לא אהב תנועה והתחמק בתירוצים שונים: "היום לא הגעתי עם בגד מתאים", "לא בא לי"…

תהליך הטיפול בי.

לאחר מספר ניסיונות להניע את י. החלטתי להניח לנושא ולפנות לתחום החוזק שלו – ציור.
י. קיבל בריסטול וגירים. המגע הראשון של הגיר עם הבריסטול הרתיע אותו.
י. לא הסכים לצייר על הבריסטול. כששאלתי מדוע ענה שהחריקות של הגיר על הבריסטול גורמות לו לצמרמורת.
מכאן השתנה כל מהלך הטיפול והתמקד במעט תנועה והרבה עבודה רגשית ועבודה על החושים בעזרת מגע.
הגעתי עם י. להסכם, לפיו במחצית השנייה של כל מפגש הוא יקבל עבודת מגע – עיסוי שיאצו ולאחריו הרפיה.
הוריו של י' לא התייחסו לקושי בוויסות החושי כאל קושי משמעותי. כשנשאלו על כך לא היו בטוחים.
הזמנתי אותם כדי להדריך אותם במתן עיסוי, על מנת לתת לי. את "המנה היומית", לה הוא נזקק. גם זה לא בוצע.
לאחר כ-25 ממפגשים נפרדתי מי.

לא מזמן פגשתי את י' באחד ממרכזי הישוב – נער בן 14, בטוח בעצמו ומשוחרר.
ביקשתי חיבוק וקיבלתי, כי הרי עבדנו על מגע מספר חודשים.
שאלתי מה הוא עושה היום ומסתבר שהוא לומד בבית ספר מקצועי, בכל יום עד השעה 15:00, שם הוא משפר את יכולותיו המקצועיות במקום להסתובב ברחובות, ומרגיש שהדרך החדשה טובה לו.

חשוב לדעת בנושא ויסות חושי:

יש הורים שיש להם קושי בעצמם בנושא וויסות חושי. חשוב להגיע להבנה שטיפול בילד בשיתוף מלא עם ההורים יואיל גם להורה וגם לילד.
הטיפול במגע מחזק את המערכת החיסונית ,מפחית מתח, מהווה כלי תקשורתי טוב בין הילד להורה ולסביבה הטבעית, מווסת רגישות, מסייע בדימוי גוף, פותח צוהר לזיכרון תאי, ומאפשר חוויה מתקנת.

בואו לעשות שינוי אני כאן בשבילכם. שיחת יעוץ והתאמת תכנית ללא עלות 0507388142