לתלות כביסה

לתלות כביסה
כשתולים כביסה ובמיוחד בחוץ כולם יכולים לראות מהפנים אל החוץ.
לפעמים כביסה צבעונית ולפעמים כביסה לבנה וצחה.
לפעמים כביסה רק של ילדים עם המון כתמים מסוגים שונים, פלסטלינה שנדבקה ונשארה לה החוויה, צבעי מים עם המון צבע כחול ללא הצהוב של החול.
לפעמים עוברים אנשים וגם הרבה ילדים ליד הכביסה, ויש להם חשק לעשות יצירה. הם מציירים עם עט או עפרון מן גרפיטי עם המון יצירתיות ודמיון, כי את זה הם יודעים לעשות הכי טוב והמון. בזה הם מומחים גדולים וגם קטנים, בזה הם מרגישים כמו גדולים ממש ענקים. ואז אני משתתפת איתם כי להם זה מרגיש טוב, זה טוב להם וגם לחושים. שם הם צוללים לתוך חיים מלאים צבע, והמון רגשות שלפעמים לא ניתן לבטא דרך הלשון. וכולנו מקשקשים מתנועעים ברוח ביחד עם הכבסים, והחוויות כל כך גדולות, ולפעמים אני נותנת להם מסכות עם ציורים שלהם, ככה סתם שאף אחד לא יראה אותם כי הם רוצים להיות הם עצמם.